<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שבעה עשר</h1>
<h2>דף יז:</h2>
היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה, שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השבת. מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה חוץ לי"ב מיל כנגד מחנה ישראל. וכך א"ל משה לא תצאו חוץ למחנה. ומד"ס שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא אלפים אמה. אבל חוץ לאלפים אסור. שאלפים הוא מגרש הערים. נמצאת למד שמותר לאדם להלך בשבת את כל העיר כולה, אפילו [היתה] כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה, בין שלא היתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך אלפים אמה חוץ לעיר לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת, כדי שיהיה נשכר את הזויות.
<h2>דף מא:</h2>
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, כגון שהוציאוהו גוים או רוח רעה או ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות. [חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות]. החזירוהו כאילו לא יצא. ואם נתנוהו ברשות היחיד, כגון שנתנוהו גוים בדיר או בסהר או במערה או בעיר אחרת, יש לו להלך את כולה. וכן אם יצא לאחת מאלה בשגגה ונזכר והוא בתוכה מהלך את כולה. יצא חוץ לתחום לדעת, אע"פ שחזר שלא לדעת, כגון שהחזירוהו גוים או רוח רעה, אין לו אלא ד"א. וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת אע"פ שהוא בתוך רה"י כגון דיר וסהר אין לו [אלא] ארבע אמות. המפרש בים הגדול, אע"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו, מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה, לשון רבינו משה.
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אע"פ שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה. וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו גוים מחיצה בשבת, אינו מהלך בה אלא עד אלפים אמה לכל רוח אע"פ שהוא בתוך המחיצה, ומותר לטלטל בכל המחיצה אם הקיפוה לשם דירה, ובלבד ע"י זריקה. לשון רבינו משה. ונראה לדעת הר"ם שאפילו באותן אלפים אמה שהוא מותר להלך בהן אסור לטלטל בהן אלא ע"י זריקה. ולדעת רבינו נסים ורבינו שלמה ז"ל מותר לטלטל באותם אלפים טילטול גמור. וזה נתבאר ברחבה.
מי ששבת בדיר שבמדבר או בסהר או במערה וכיוצא בהם מרשות היחיד, מהלך את כולה וחוצה [לה] אלפים לכל רוח בריבוע. וכן השובת בבקעה [אפי' היה ישן בשעה שנכנס שבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה לכל רוח בריבוע. היה מהלך בבקעה] ואינו יודע בתחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות. וזהו תחום שבת. לשון רבינו משה.
כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך ד"א, אם נצרך לנקביו ה"ז יוצא ומרחיק ונפנה, וחוזר למקומו. ואם נכנס במקצת תחום שיצא ממנו בעת שיתרחק ליפנות, הואיל ונכנס יכנס וכאילו לא יצא. והוא שלא יצא מתחילה לדעת. אבל אם יצא לדעת, אע"פ שנכנס אין לו אלא ד"א. לשון רבינו משה.
<h2>דף מג.</h2>
[המפליג בספינה, אם מקדשין בספינה ואח"כ יורדין כל שלא קנה שביתה מחמת שהיה] למעלה מעשרה, כשמגיע ליבשה (או) תוך עשרה, לשם הוא קונה שביתה, ואפי' באמצע שבת, וה"ז אסור ליכנס [לספינתו] לאחר מכאן שהרי הוא יצא מתחום ביתו ולא כל הימנו. ואם נכנס אסור הוא לירד לכשיגיע לנמל. אבל מותר הוא להלך בכל הספינה אע"פ שהוא חוץ לאלפים אמה מאותו מקום שקנה שביתה שם, אע"פ שלא שבת באויר מחיצות הספינה, לפי שהספינה נוטלתו ומניחתו חוץ למקומו, והרי הוא כמו שהוציאוהו גוים ונתנוהו בדיר או בסהר או בספינה. אע"פ שהספינה נכנסה בנמל, והנמל מוקף משלש רוחותיו (אע"פ שאינו) [אעפ"כ אינו] מהלך את כל הנמל. ולא עוד אלא אפילו מוקף מארבע רוחותיו אלא שנפרץ לים ביתר מעשר אמות אסור, לפי שכל הנפרץ ביתר מעשר אמות למקום האסור הרי הוא כנפרץ במלואו למקום האסור לו. וכן אם היה הנמל ביתר מבית סאתים. בין כך ובין כך אסור, עד כאן דברי הרב ר' שלמה בן אדרת. וכתב הרב בעל השלמה, שלענין תחום תורה הולכים בו להחמיר. ונראים דבריו. ומדבריו שמענו שאם שבת בספינה והלך לו ג' פרסאות לא יזוז ממקומו. והולכים (ממקום) [במקום] שיש בו רקק מים שאין בהם עשרה אם הלכו תחום אלפים לא יזוז ממקומו. וכתב הרשב"א, גם לדברי המקילין בתחומין למעלה מעשרה, אם שבת בביתו ורוצה להפליג בים דרך אניה למעלה מעשרה או בקפיצה, אין הולכים בזה להקל, הואיל ויש לו חזקת תחום ביתו ע"כ. ונראין דבריו.
<h2>דף מג:</h2>
מי שיצא חוץ לתחום לדעת והוקף במחיצה בשבת, יש לו להלך כל אותה המחיצה, והוא שלא תהיה יתר על אלפים אמה. ואם היה התחום שיצא ממנו מובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשית שלא לדעתו, הואיל ויש לו להלך כל אותה מחיצה, ה"ז נכנס לתחומו. וכיון שנכנס הרי הוא כאילו לא יצא. לשון רבינו משה. וכתב הראב"ד אם יצא שלא לדעת והקיפוהו גוים מחיצה, הואיל ושבת בין השמשות בתחומו, הוא מהלך כל מה שהקיפוהו גוים במחיצה, אע"פ שיש בו יותר מאלפים אמה. ונראין דבריו.
<h2>דף מד:</h2>
היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך ואמרו לו כבר נעשית המצוה שיצאת לעשותה, יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקומו. ואם היה מקצת התחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו ה"ז חוזר למקומו, וכאילו לא יצא. לשון רבינו משה. כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו. ואם היתה יד גוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו הרי אלו חוזרין למקומן בשבת ובכלי זינן.
<h2>דף מה.</h2>
מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה, בין שהיה בא בים, בין שהיה בא ברחבה, אם נכנס בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת, אע"פ שלא הגיע למדינה אלא בשבת, ה"ז יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. לשון רבינו משה. היה בא במדינה וישן בדרך ולא נעור אלא בשבת, וכשנעור מצא עצמו בתוך התחום, ה"ז יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח מפני שכוונתו להלך במדינה זו ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן, שהרי נכנס עמהם בתחום, לשון רבינו משה. ויש מי שאמר, שאפילו רחוק מן העיר אלפים אמה, כיון שהיה בדעתו לילך לאותה עיר, אע"פ שעכשיו לא הזכיר כלום, הרי הוא כמי שיצא ללכת לעיר שמערבין בה, שמותר לילך עד אותה העיר אם היא בתוך ארבעת אלפים אמה כאילו עירב ברגליו. וכיון שלא הסכימו בזה גדולי הפוסקים והמפרשים. אע"פ שזה איסור מדבריהם הוא, אין ראוי לעשות בו מעשה. וכתב הראב"ד, שלא אמרו שמותר ליכנס למדינה אלא כששתק, אע"פ שקונה הוא שביתה במקומו, כיון שהוא סמוך לעיר, ואילו ידע כן היה קובע שביתה בעיר, כשידע מותר ליכנס. אבל אם אמר בפירוש "שביתתי במקומי" כבר עקר עצמו מן העיר, ואינו מהלך אלפים אמה ממקום ששבת שם. מי שהיה ישן בדרך [ו]לא ידע עד שהחשיך יש לו אלפים אמה לכל רוח אע"פ שבשעה שנכנס לשבת לא קנה שביתה.
<h2>דף נב:</h2>
מי שהיה חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, שהארבע אמות שיש לו לאדם תחלתם ממקום שעומד בו. לפיכך כיון שיצא חוץ לתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו [להלך] אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת ה"ז לא יכנס לה אלא מהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה בלבד. ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו [כמו שאמרו]. היה רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום ה"ז לא יכנס. לשון רבינו משה. והראב"ד כתב, אם החשיך חוץ לתחום המדינה אמה הרי הוא כאנוס ויש לו ד"א לאיזה רוח שירצה וכיון שנכנס נכנס. ונראין דברי הר"ם.
<h2>דף ס:</h2>
המהלך אלפים אמה שיש לו להלך, ושלמה מדתו בתוך דיר או סהר או מערה או בתוך מדינה, אינו מהלך אלא עד סוף מדתו. ואין אומרים הואיל וכלתה מדתו בתוך רה"י ילך את כולה. בד"א כשכלתה מדתו במקצת העיר או במקצת המערה. אבל אם היתה אותה רה"י כולה מובלעת בתוך אלפים אמה שלו לא תיחשב לו כל אותה רשות אלא כארבע אמות, ומשלימין לו את השאר. כיצד, הרי שהיו לו אלף אמה ממקום שביתתו או מחוץ לעיר עד מדינה או מערה שיש בארכה אלף אמה או פחות מאלף, מהלך את כל המדינה או המערה שפגע בה, ומהלך חוצה לה אלף אמה פחות ארבע אמות. אבל אם היה במדינה או במערה שפגע בה בתוך מדתו אלף אמה ואמה, אינו מהלך בה אלא אלף אמה בלבד, שהוא תשלום אלפים אמה שיש לו. לשון רבינו משה. וכן הדין במי שהניח עירובו חוץ לעיר ואין העיר כולה מובלעת בתוך אלפים אמה ממקום עירובו, שאין לו מן העיר אלא עד סוף אלפים אמה, מפני שבמקום שהניח עירובו, שם הוא ביתו.
<h2>דף סא:</h2>
היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה, שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השבת. מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה חוץ לי"ב מיל כנגד מחנה ישראל. וכך א"ל משה לא תצאו חוץ למחנה. ומד"ס שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא אלפים אמה. אבל חוץ לאלפים אסור. שאלפים הוא מגרש הערים. נמצאת למד שמותר לאדם להלך בשבת את כל העיר כולה, אפילו [היתה] כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה, בין שלא היתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך אלפים אמה חוץ לעיר לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת, כדי שיהיה נשכר את הזויות.
